<h1>תורת הבית הקצר לרשב"א בית שני שער שני</h1>
<h2>דף ט.</h2>
הטבח צריך שיבדוק בסימנין לאחר שחיטה לראות אם שחט רובן אם לאו, שהבהמה בחזקת איסור היא עומדת עד שיוודע לך בבירור במה נשחטה. לפיכך אין הטבח רשאי לסמוך על בקיאותו לומר כיון שהחזרתי סכין בכל צד בודאי נחתכו סימנין, עד שיבדוק וידע בבירור. לא בדק בסימנין טריפה ואסורה באכילה.
<h2>דף יט:</h2>
שחט שחיטה העשויה כמסרק שחיטתו כשירה, שאע"פ שאין שם שחיטה מפורעת אין חוששין לה כמו שאמרנו. מצא חצי קנה פגום והוסיף עליו כל שהוא כשר. אין הפרש בדבר זה בין שהתחיל לשחוט בנקב והוסיף וגמר עד שנעשה רוב ובין ששחט שלא במקום הנקב מעט ופגע בנקב ונעשה רוב בין מה ששחט ובין הנקב, כל שנעשה רוב על ידי שחיטתו הרי זה כשירה.
<h2>דף כז.</h2>
השוחט אחד עוף ואחד בהמה צריך לשחוט לכתחילה שני סימנין גמורים, חוששין שמא לא ישחוט רובן. שחט אחד בעוף ושנים בבהמה שחיטתו כשירה, ורובו של סימן כמוהו. שחט שני חצאי סימנין בעוף פסולה. ואין צריך לומר בבהמה. וכן אם שחט אחד וחצי בבהמה פסולה עד שישחוט שנים או רוב שנים. באי זה רוב אמרו, ברוב הנראה לעינים בשיעור, ולא רוב שאינו משוער אלא במחשבת הלב, שאין מחצה על מחצה כרוב. אבל אם היה שחוט יתר מחציו ואפילו כחוט השערה, שחיטתו כשרה. סימן אחד שאמרנו בעוף, בין וושט בין קנה.
רוב דמים שבעוף ושבבהמה נגרין הן דרך וורידין, לפיכך עוף הואיל ודרכו לאכול כולו יחד בצלי צריך לנקוב את הוורידין בשעת שחיטה. ולא שיהו הוורידין בתורת שחיטה, שאם שהה או דרס בהן אינה פסולה, אלא צריך לנקבן בשעת שחיטה שהדם חם ויוצא. לא חתכן עד שנתקרר הדם צריך לחתוך אותו אבר אבר. חתכו אבר אבר מותר ואפילו לא שחט את הוורידין. שחטו לדעת שיחתכנו אבר אבר עוף צריך לשחוט את הוורידין, הואיל וצולין אותו כולו כאחד חוששין שמא ימלך ולא יחתכנו ויצלנו כולו כאחד. בהמה אין דרכה לצלות אותה כשהיא שלימה אלא חותכה אברים, לפיכך אין צריך לשחוט בה את הוורידין. שחט את הבהמה לצלותה כולה יחד צריך לשחוט את הוורידין. לפיכך גדיים וטלאים שצולין כולן כאחד אסור עד שידע בבירור שנשחטו הוורידין. עבר וצלה בין עוף בין בהמה כולו כאחד ולא נשחטו הוורידין, אסורין. ויראה לי שבחטיטת חוטי דם מותר. וחוטי דם משליך, ומה שפלטו בבשר כשם שבלע הבשר כך פלט. ומכל מקום יראה לי שצריך ליטול את מקומן. בשלו בקדרה, מחטט ומנקר חוטין והשאר אם יש בו כדי לבטל כל החוטין בששים מותר. שחט את הוורידין מותר לבשלו שלם ואפילו בקדירה ואע"פ שלא חתך חוטין שבגוף. ויש מגדולי המורים שאסרו. ולא ראינו מי שנהג בו איסור, ומנהגן של ישראל תורה היא.
<h2>דף ל.</h2>
לא שחט רוב הסימן במקום אחד, אלא שחתך כאן מעט ועוד הפך את הסימן וחתך בצדדין, ועוד הפך ושחט למטה בפנים הרואים את המפרקת, אם יש בין כל החתיכות כדי שיעור רוב חללו והקפו של סימן, שחיטתו כשירה, ואע"פ שאין שם שחיטה מפורעת. ואע"פ שאין החתיכות בהיקף שוה אלא שהאחד כלפי הראש והשני כלפי החזה. אין הפרש בדבר זה בין ששחט אדם אחד כך בשנים ושלשה מקומות בין ששחטו שנים בשני סכינין. שחט הסימנין באלכסון כקולמוס שחיטתו כשרה.
